בית כנסת בחגלה – הזדמנות לחשבון נפש

אינני בקיעה בתהליך בניית בית הכנסת בחגלה. לא בחובות ולא בזכויות שהקמת מבנה כזה מקנה לנו כחברה בכפר. איחרתי לאסיפה שהיתה ועל כן פיספסתי את העדכונים המוקדמים ופרשתי לפני הזמן. אבל בחצי השעה (שפחות או יותר הייתי) ראיתי שני דברים עיקריים שמביאים אותי למחשבות שברצוני לשתף.
הדבר האחד – ראיתי וועד, שנותן מזמנו ומרצו, שפועל מתוך אינטרסים לטובת הכלל, שעבד וחקר ובדק והגיע למסקנות, ולצורך העניין לא משנה אם הן נכונות או מוטעות, לא היה ראוי לרב הציבור שישב מולו. שהתלהם וצעק, שהיה נעול על דעותיו ואטום להקשבה.
הדבר השני – שמעתי שנאה והתנגדות לדת, שבאה לביטוי בהתלהמות, שמסיחה את הדעת משיקולים אובייקטיבים, שלא מאפשרת דיון ענייני, האם טוב לנו מבנה בית הכנסת ואם לאו ואין לי מילה אחרת מאשר לומר – סלחו לי – אבל זו בורות.
אנחנו, הנחשבים למלח הארץ, שססמאות של 'תרבות דיבור', 'קהילתיות', 'חינוך', 'קבלת האחר' מתנוססים בפינו – לאן זה נעלם כשמדובר בחצר האחורית שלנו?
5 שנים אני לומדת יהדות. זוהי תרבות ופילוסופיה מפוארת. לא יזיק לכל אחד מאתנו לפתוח מפעם לפעם ספר גמרא וללמוד בחברותא מהי תרבות של מחלוקת. איך מעלים סוגיה שיש עליה לעתים 4 ו – 5 דעות שונות שלכולן יש מקום, ומתוכן מוצאים פשרה או את האמת המסתתרת בכל אחת מן הדעות. ביהדות יש ערכים חברתיים מפוארים, אילו רק היינו פחות בורים ומתנגדים, אולי היינו מקבלים מזה משהו, במקום להיבהל שילדינו מקבלים מזה קצת במסגרת בית הספר.
דווקא לעומת הרבה אחרים שמרגישים הדתה, אני הרגשתי ,'החלנה', הרגשתי שמה שקרה באסיפה זה בדיוק מה ששנוא עלינו מצד הדתיים.
כן, יש בין הדתיים, טיפשים המנסים לכפות חוקים מטופשים מתוך פחד שהיהדות תאבד או תביא להתבוללות, אך גם מה שקרה באסיפה, ההתלהמות מגיעה לא אחרת מאשר מפחד – כך שבמה אנחנו שונים?
דווקא אני מכירה, בישראל של שנות ה – 2018 – פלורליזם יהודי, שיתופי פעולה בין דתיים לחילונים, מכינות מפוארות המשלבות בין דתיים וחילוניים ובתי ספר משותפים. יותר ויותר אנשים חילוניים שמחפשים ללכת לתיקוני ליל שבועות, קבלות שבת בנמל תל אביב וברחבי הארץ, אולמות מלאים באנשים שאינם חובשים כיפות שרוצים לקבל מהרוח היהודית ומערכיה.
כך שלדעתי פיספסנו.
אם למועצה הדתית יש אינטרס להקים פה בית הכנסת ולנו יש אינטרס שיוקם פה מבנה שישרת את הציבור, אזי במקום לשבת ולראות היכן נפגשים האינטרסים ולקבל מזה משהו, ביטלנו את שיתוף הפעולה, כי מה שניקר במוחנו זה הפחד שיגידו לנו איך, מה ומתי.
ולכם הוועד, שוב תודה. הרגשתי צער עליכם עומדים מתוך כוונה טובה ובמקום להוקיר לכם תודה על עבודתכם, ללא קשר להחלטה שתתקבל, מתגוננים מול קהל שברובו התלהם. ויחד עם זה זיכרו, לכם היכולת לראות את הדברים מעבר ולעתים לקבל החלטות שהציבור החושב בקטן לא יכול להבין ולראות.
בברכת גמר חתימה טובה
נטע כפרי

מאת: נטע כפרי