תשומת לב בימיי קורונה

ימים מוזרים, הזויים, אחרים

נדמה כאילו לרגע החיים קצת עוצרים,

ספונים בבתים, מודדים צעדים,

ריחוק מהבנים וכמובן מהנכדים.

הקשר טלפוני,בזום, במחשב,

אין מפגש, אין מגע כי אסור להתקרב.

שומרים על שניי מטר, מקסימום מרפק,

געגועים לקרבה, מתי נשוב להתחבק?

מסכות וכפפות, ג’ייל חיטוי ….זה מוזר

הרבה חוסר וודאות ,מה ילד המחר?

אז כל שנותר הוא לקחת נשימה,

ולהפוך את הלימון ללימונדה טעימה-

לקרוא, לעשב, קצת להנות מבטלה

ולתת תשומת לב- כי זו כוחה של קהילה

נמשיך ללוות במחוות קטנות

ותדעו שתמיד יש למי  פה לפנות!

באהבה

אורלי לב