שמחות קטנות של שלומי

את שלומי גולדשטיין פגשתי בערב צונן, “חמוש” בצעיף של הפועל והוא הסכים מיד לספר לי על השמחות הקטנות (גדולות) ביומיום שלו.כל שמחה הזכירה מיד את השמחה הבאה ומסתבר שכאלה לא חסר:

  • אני אוהב שהילדים מצטרפים אלינו בלילה למיטה,אוהב ללוות אותם בכל בוקר לתחנת האוטובוס ולשלח אותם ליומם עם חיוך על השפתיים.
  • נהנה להכין עם הבנים שיעורים, לקחת אותם מידי פעם לאכול צהריים בקיבוץ, לשחק איתם כדוררגל ולהעיף איתם טיסנים.
  • אוהב לבשל למשפחה ולראות שמתענגים על האוכל.

למעשה, אוהב להיות איתם (עם הבנים) אולי בגלל שאיתי לא נהגו ככה בילדותי וזה סוג של “חוויה מתקנת”.
שמחות רבות, כך מסתבר קשורות לקשר עם הילדים.
מאז שהחלפתי עבודה, לפניי 13 שנה, אני מרגיש כל הזמן בתוך חוויה. לכאורה בעבודה העכשווית יש יותר “סיכון” אבל אני הרבה יותר מחובר אליה . יש בה המון “שמחות קטנות”.קודם כל, אין לי “פקקים”, אני חוצה את גדר גבעת חיים ומגיע למשרד.
בכל בוקר שישי, מתכנסים חברים במשרד, בעיקר אבות בדרכם בבוקר מגניי הילדי, יושבים ל”קפה ומאפה” או/ו מתכבדים בכוס לימונדה חמה. פרלמנט של יום שישי.
אני אוהב לצעוד בלילה, זמן טוב לסידור המחשבות.

אני משערת ששלומי יכול היה למצוא עוד שמחות לרוב, אבל ארוחת הערב שהכין מתקררת וגלעד עוד לא סיים את הכנת השיעורים, אז יש עוד “שמחות” שצריכות להתבצע.
עד כאן להפעם.
ניפגש (גם) בשמחות.
שבוע טוב
אורלי לב

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים בכוכבית.