הטקסט של מופע הסיום

מערכון הטלפון (לבקשת גיא הבמאי)

 

מ ספר: בשנת _______ נכנס הטלפון הראשון לחגלה. הטלפון היה ממוקם ב… שימש להעברת הודעות ברחבי הכפר… מן המזכירות היתה ההודעה עוברת באופן מדויק לנמען דרך שורת צעקנים. טלפון שבור ? למה שבור ?בסוף כל ההודעות היו מגיעות לנמען. נפלאות חגלה !

 

טלפון מהמזכירות

מה מוסרים ?

מוסרים ש

תגיד לו שהמבכירה ממליטה

מה ?

תגיד לו שהמבכירה ממליטה

טוב

י

מה?

טלפון מהמזכירות ?

מה?

תגיד ל ____ שאומרים ש… המזכירה נמלטה !

מה ?

אומרים ש… המזכירה נמלטה !

מה ?

טלפון מהמזכירות !

 

תגיד לו שהמזכירה נמלטה ?

טוב

ברקהף

מה ?

תגיד לו שיש טלפון מהמזכירות …

שמה ?

יש טלפון… הזכירה…האזכרה בשליטה !

מה ?

(בביטחון:) האזכרה בשליטה .

מה ?

י שטלפון מהזמכירות.ואמרו שהחזרה בכיתה !

החזרה בכיתה ?

אז תגיד, מה אתה צועק, הבנתי… המבכירה ממליטה…

טלפון:  המזריע הודיע שיגיע.

מה הודיעו?

שיגיע ?

מי ?

-המזריע !

-הוא הגיע ?

-תפסיק אל תפריע !

-מה ?

-הוא מפריע

-המזריע מפריע ?

-מי הודיע ?

-הוידיעו שהמזריע יגיע

– המזריע לא מפריע. הוא מפרה

מה??

-הוא מפרה את הפרה

-מה??

– תגיד לפרה לא להפריע

-מה??

טלפון : מוסרים שהשוחט מגיע. תכינו את העופות !

מה?

תכינו את העופות השוחט מגיע

מי ?

העופות… תכינו… השוחט

מי מגיע ??

העופות , תביאו את העופות.

העופות מגיעות ??

כן

מה ?

תכינו את השוחט !

מה ??

 

החול החם (לבקשת הבמאי)

 

מספר:

המעשה החלוצי אולי היה קודש. אבל המציאות היומיומית היתה חול. הרבה חול.

לפני שנסללו הכבישים בשנת______ היו הצריפים, הבתים, בית הספר במקום שהיום המזכירות  ובדרך היה החול.

בחורף בוץ, בקיץ… חול לוהט.  ילדי המושב הסתובבו יחפים בחול הלוהט,

בחול הלוהט איפה שהיום הכביש. היו כרכומים וצבעונים ואירוסים. ובין לבין שרצו הלטאות

אבל העין רק חיפשה את הצל., תחנה קרירה לכפות הרגליים הלוהטות…

 

תמונה: ילדים מדלגים, בחול הלוהט, ועוצרים לחניה בצל. אחד הילדים עם דלי לחלב , השני עם ” ילקוט אוכל”, מתכננים מסלול

 

ילד: לאן ?

ילד: לבית לאכול ארוחת עשר

– תספיק להגיע ?

-בטח. אני קופץ הביתה חוטף משהו וחוזר לבית ספר. ואתה?

ילד:  -אני למחלבה , לקחת חלב.

ילד: תראה את הלטאה הזו, איזה פטנט יש לה שלא שורף לה..

ילד:  מפה אני רץ לצל של הברוש של בן שחר, משם לצל של הזית , משם אני מדלג למרפסת של משפ’ כלב

ילד אחר: אני רץ משם, עובר את הכרכומים, עוקף את האירוסים, ועוצר להתקרר בצל של הזית.

– ואת ?

– אני הולכת לבית ספר. (בתימהון מתנשא:) לא שמעתם שהמציאו כבר את הסנדלים ?

 

(היחפנים מסתכלים זה על זה, ממשיכים:)

 

– דלג !

– חכה לי איפה שהמשאית שקעה אתמול בחול החצי מטר !

– תזהר עם הדלי, הכלב של משפ’ כלב  שתה לי פעם את כל החלב !

 

(קטע וידאו חנן כרמי מספר – נראה לי הסאונד באיכות טובה)  , או להמחיז:

נכנסים שני מבוגרים :

חנן :- משה אבגוש נסע אתמול עם מלכה, אמא שלו על האופנוע בחול והאופנוע רקד והיא נפלה. וכשהוא הגיע לחדרה, הוא הסתכל אחורה וראה שאמא שלו איננה …

ישי: צ’מע, צ’מע – אתמול אמרתי לשרה צינקר שבקרוב יתחילו לסלול אצלנו כביש. אז היא אמרה לי שהיא קודם תהיה סבתא לפני שבחגלה יהיה כביש.  אז שאלתי אותה אם אריאלה שהיא בת 15 בהריון, היית צריך לראות איך היא קפצה כמו תרנגולת !

מספר: :

והיום ? יש עוד מתגעגעים לצל של ברוש? או צל של זית ? בחגלה בכפר הותיק בהרחבה

משתלבים אבני המדרכת. ומי עוד זוכר חשיבות צילה של איזדרכת ?

 

קלוב התעופה

על רקע תמונות ארכיון של משתתפי קלוב התעופה, – אלנר, בן שחר, אחרים

 

(חבורת ילדים בני דמותם של דוביק כרמי, זאביק, עוזי… לא חייבים שמות)

 

ילד: אתה שומע, היינו לפני כמה ימים בחדרה. ופתאום אני רואה בשמיים מין ציפורים משונות. אתה לא מאמין טיסנים קוראים להם, החלטתי שגם אנו נבנה !

– איך ? איך ? נו …

– רצתי לנגריה והכנתי לי טיסן ממש כזה,

-נו?

-הוא לא רוצה לעוף…

-מה ?

-הטיסן שבניתי הוא לא רוצה לעוף. אבל בחדרה יש להם מועדון לטיסנים. קלוב הם קוראים לזה, קלוב תעופה. אבל אני ראיתי יהיה לנו קלוב תעופה.

–  קלוב תעופה ?

ילד (מתלהב) , כן, נבנה טיסנים, דבר עם עוזי, הוא טוב בנגרות.

-אתה יכול לדמיין, על טיסן מספיק גדול אפשר להציב צלמניה ולראות את כל העמק.

– עזוב אותך זה רעיון אידיוטי

– לא יותר אידיוטי מלקפוץ ממגדל המים, מה ?

– ועל אווז בר אתה לא רוצה לטוס אדון נילס… (בן שחר) ?

– עזוב אותו.

– תראה, , אתה זוכר את המטוס הבריטי שנפל אצלנו בשדה ?

– כן, הוא היה כולו מאלומיניום, אני זוכר איך החברים רצו עם עגלה לקחת את האלומיניום

– כן, ולהרוג את הטייס.

– לא,  מה פתאום .הטייס צנח באקליפטוסים של עזרא, כבר היה תלוי עם המצנח. לקחו אותו למרפאה והצלב האדום בא לקחת אותו

— עזוב, אלה רק האלומיניום יש להם בראש.  ולאסוף ולאסוף.  ועוד דונם ועוד פרדס. אוספים כל דבר. אלומיניום, ואיזה לוח עץ שהגיע בשיטפון. לא רואים מעבר לאף. חוץ מזה שהם חושבים שהכפר זה מרכז העולם. יש עוד אתה מבין ? יש עוד משהו מעבר. העולם לא מתחיל ונגמר בכפר חגלה.

– בטח, יש גם חדרה…

– עזוב, אותך, אתה לא מבין.

– חביבי, אתה יש לך חלומות גדולים, אבל הלילה לא צריך רק לחלום צריך גם לחלוב …

 

– לא העולם לא מתחיל ונגמר בכפר חגלה. יש מעבר. וכשיהיה לנו טיסן כמו שצריך נוכל לעוף איתו לכל מקום. יהיה לנו קלוב תעופה, אני מבטיח לכם !

–   אני חייב לרוץ. אני טס..

–   תשמע- כשאתה רץ תזהר, אתה עוד לא מטוס.

(יוצא בריצה)

 

ביחד ( או לעצמו)  :

הייתי מת לעלות על הטיסן הזה, לברוח מהכפר הקטן

 

שיר הטיסן

 

נעוף על כנפי הטיסן

מהכפר  זה הקטן

נעוף מן העמק שלנו

אל עולמות מדהימים !

הטיסן שעשוי מבלזה

יטיסנו , וזו לא פראפרזה

הו טיסני, טיסן , שאני עמך

הטייס הקטן, עודי מקורקע

 

והיום גלשנים, אולטרלייטים,

סובבים, רוחפים בשמים

הטיסן של אתמול הפך למל”ט

החלום שהיה  – לאן הוא נמלט ?

(אפשר להסתפק בבית הראשון, ולחזור עליו)

 

מספר: קלוב תעופה אכן קם בכפר חגלה והיה מפואר ומפותח וזכה להגיע לתחרויות בארץ ובחו”ל ולזכות בהערכה ובפרסים.

 

במועדון שהוקם בשטח שהיום המחסום ליד גבעת חיים הוצבה נורת חשמל חזקה של 200 שאפשרה לעבוד גם בלילה. ידידנו המפקפק, אכן טס לביתו. מסונוור מהנורה נתקל במצחו של… רק רגע, לא נקלקל לכם. מי היו השניים שנתקלו מצח במצח נחבלו ונחבשו כשכל אחד מהם חושב שנתקל בסוס ו איך יצאו למחרת חבולים  מבלי שאף אחד יודע מרעהו, ונתקלו זה בזה.  על כל אלה ואחרים בסרטי הוידאו שבארכיון חגלה המתחדש

 

(לחילופין : עדויות בוידיאו)

למעלה

-אתה בא למעלה ?

-מי הולך למעלה ?

-מי בא למעיילה ?

-מי בא למעיילה ?

מספר: חשבתם שרק ירושלים של מעילה יש , לנו הילדים היה חגלה של מעלה – המקום שבו הכל התרחש! כאן למעלה – מרכז הכפר,

היום זה ממש כאן מתחת למזכירות, (הבמקום שבו אתם יושבים, קהל נכבד…) אבל אז – ברחבה שמתחת לבית הספר. רחבה של חמרה וחול, ועמוד חשמל בודד, לא ממש באמצעה, היתה הילדות שלנו. כאן היינו מתכנסים. כאו היינו משחקים , כאן היה טויב כורז ומוכר את הביכורים בשבועות, תקופת הצנע , כאן היינו בונים את מדורת לג בעומר הענקית ובראשה היטלר…

 

נחום הירשפלד מוציא את ראשו : כאן עושים מדורה ? ליד בית ? כאן עושים מדורה  ?

מספר : נחום הירשפלד, תרגע, כן ?

 

למעלה פרחו אהבות, למעלה היו משחקי ילדות, למעלה היינו רוקדים

מספר לקהל:

כאן, זאת אומרת , ממש כאן, היתה הילדות שלנו… קראנו למקום “למעלה”, בית העם עוד לא היה, מרכז החיים שלנו היתה רחבת חול ,ועמוד חשמל בודד, לא ממש באמצעה…

 

היינו נפגשים למעלה, עוד נשוב ונפגש למעלה…

 

—————————————————————-

אברהם ופנינה אימבר המורים המיתולוגיים – מחנכים את ילדי הכפר

כיתת בית הספר בחגלה, שולחנות (ובהן חורים לקסתות דיו), לוח וגיר, מפה על הקיר…,או גלובוס)

ספרי תנך… (נוכחים – התלמידים, המורה פנינה, המורה אברהם

(המורים מדברים בשפה “גבוהה”)

 

פנינה: היום אספר לכם ילדים על השוק הפרסי. הסכיתו למנגינה ( מפעילה פטיפון – מנגינת השוק הפרסי))

מי ישחק את המלך ? ומי תהיה המלכה ?

ומי גיבורי החיל משמר המלך ?

התדעו היכן פרס? עוד מעט ילדים ואראה לכם אותה בגלובוס.

(מוסיקה, הילדים קשובים)

בפרס בארמונו- לא המלך יושב כי אם השאח הפרסי !

ילדים , הזהרו בקסת הדיו שעל השולחן. טבלו את הציפורן בזהירות רבה. הזהרו פן תתלכלכו !

……

אברהם: גדעון, האם אספת את הביצים היום ? עמירם, האם עדרת בגינת הירק ?

מחר תצא ועדת הגינה לבחון את גינותיכם. אל תתעצלו – מכירת התוצרת לצרכניה קודש לקופסה הכחולה , לקרן הקיימת !

עוד מעט נתחיל ללמוד על  האדם הקדמון ובכתב יתדות נכתוב מכתבים לילדי קיבוץ גבעת חיים !

 

ילד: ילדי גבעת חיים, הם בקושי מסתכלים עלינו !

ילד: הסנובים האלה. בברכה שלהם  הם לא מוכנים שנתרחץ…

 

פנינה: ואני בינתיים ארשום ציונים ואיגרות שנה טובה לתלמידי( רושמת)

פנינה : שרה הדייקנית – המשיכי בדייקנותך.

ניצה – מצטיינת בהכל, כזה דבר עוד לא היה !

מרים” שקדנית”, חנן – “שקדן”. עמירם – טוב מאוד !

 

אברהם : ואתה גדעון – השלם הפסוק משירה דבורה : עורי עורי דבורה. עורי עורי …(הילד שותק)  מה ? אינך יודע את שירת דבורה  ובכן מה דעתך – אם תעתיק את הפרק – מספר שופטים, עשר פעמים בבקשה, כן כן, אז ודאי תדע,  ושלא יעלה בדעתך להשתמש בנייר פחם, כן ?

……

המורה :

אמרו לי ילדים, איך מודדים את גובה מגדל המים שלנו ? לרשותכם מקל ואנך ושעון.

ילד: המורה, המורה, נקשור את השעון בחוט האנך ונשלשלו מראש המגדל, אורך החוט יתן לנו את גובה המגדל….

המורה: מבלי לטפס על מגדל המים!

ילד אחר: אני מציע לזרוק את השעון מראש המגדל ובשעון אחר למדוד את זמן הנפילה וכך לחשב את הגובה…

המורה: לזרוק את השעון, איזה רעיון עוועים !

(בצד) ילד אחד לחברו: אני אומר לך – אפשר לדבר עם המזכיר …ילד (דוביק)  לילד חנן : אני אומר לך שאפשר לקפוץ מראש המיגדל ולמדוד את הזמן עד שנוחתים !

הילד חנן: למה שתקפוץ? בוא נזרוק תרנגול הודו,  אתה יודע איך קובעים אם תרנגול הודו הוא זכר או נקבה ? זורקים אותו אם הוא נופל – זכר !. אם נופלת – נקבה !

דוביק : חנן, איזה תרנגולי הודו בראש שלך. בכל מקרה הבדיחה הזו עוד לא נולדה…תקשיב טוב, מחר אני קופץ , אני רק צריך שעון..

ילד אחר לחברו :  אז אתה בא למזכיר  ואומר לו – יש לי שעון מצויין. אם תגיד לי מה גובה המגדל אתן לך את השעון !

המורה: ובכן, אם אנו מודדים את הצל שמטיל המגדל באמצעות מקל , נוכל באמצעות זוית ישרה…

ילד: פנינה ואברהם, כל כך חם, : אולי נלמד בחוץ ? אולי נלמד מתחת לארנים ?

המורה: {שם של ילד} , מה הדבר אשר מתחת לשולחנך  מה זה ? הב לי את אשר בידיך. מה אתה אוסף ? שוב סמלים של חפיסות סיגריות ? מטוסיאן ? כנסת שש ? בסיגריות חשקה נפשך ? (לעצמו: ) אל תתיאש – עשן כנסת 6. (לילד:) ובינתיים, תעתיק גם אתה בבקשה פרק בתנך (מעלעל בתנך)

 

(צלצול, הילדים יוצאים) נותרים פנינה ואברהם

המורה אברהם: ובשבוע הבא ניסע עם ילדי הקיבוץ לביקור בכפר הערבי זיתא. אין ספק בלבי שיקבלנו במאור פנים… – אני מקוה שהביקור הזה יעבור בשלום. מוכתר הכפר הוא ידידי, גם הילדים בכפר מנשיה חברותיים .אני אומר לך פנינה, אילו רק היו מכירים זה את זה, היו רואים שאין הבדלים , שכולם אותם ילדים

פנינה : כן, ההורים חוששים מהערבים.

אברהם: אינני מדבר על הערבים , אני מדבר על ילדי הקיבוץ. חומת איבה בין ילדי המושב וילדי הקיבוץ. שומה עלינו לקרב בין הניצים.

פנינה: אדבר עם הבנות, אולי יש להן רעיון. שרי ! דורות ! ( שמות בנותיה)  (יוצאת)

אברהם (מקפל את המפה/מזיז את הגלובוס. נאנח לעצמו : ) עם הערבים נסתדר, עם הקיבוצניקים אני מקוה. איזה מזל שהפרסים האיראנים הם ידידינו הטובים…

(מנגינת השוק הפרסי)

 

———————————————————–

 

מלחמות בחגלה

מטוס מפציץ את מחסן האספקה

 

בן שחר: ילדים, תרדו, ילדים תרדו

הילדים : טול כרם בוערת ! טול כרם בוערת !

אחד הילדים : , אתה תפצע, לא הספיק לך בשבי ?

הילדים : טול כרם בוערת… תראו את המטוס הזה מתקרב אלינו…תראו את המטוס הזה מתקרב אלינו !

בן שחר: ילדים תרדו, ילדים תרדו

הילד: בן שחר, אתה תפצע, תזהר,

בן שחר: אי אי, חטפתי רסיס, חטפתי רסיס.

ילד: תראה מה זה, לא נשאר כלום ממחסן האספקה ! תראה את הבית של גרומן. יואו כמה רסיסים!

בן שחר: (מקלל באיטלקית)

ישראל (גרומן) : רץ ואוסף את הרסיסים. אף אחד לא נוגע ברסיסים. הרסיסים שלי, הרסיסים שלי…

(מצגת: תמונה של הרסיס השמור אצל גרומן)

בן שחר צולע לכיוון המרפאה, אח חטפתי רסיס, מקלל. באיטלקית.

הילד – ראיתם מה זה, 4 שנים ישב בשבי , ועכשיו חוטף רסיס.

מספר: בן שחר…איך אמר רבי מאיר בעל הטקסט, קיבוצניק, אבל נחמד :מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל…

 

צניחה מראש מיגדל המים

 

מספר : מיגדל המים ניצב קוממיות בראש המושב. היה עד אילם לכל חיינו…

על המעקה שלו היו ספורטאים חובבים עושים רושם, פעם עוד לא קראו לזה דאווין.

 ישיבות היו מתקיימות בקומה הראשונה ? ואפילו כצרכניה וכמקלט שימש. כמו כן בדמיונם של ילדי הכפר היה מגדל המים מושא של פנטזיות. נישא מעל בית הספר בנקודה הגבוהה של הכפר

דוביק: מתערבים שאני יכול לקפוץ מראש המיגדל המים?

חנן: אתה לא יכול

דוביק: מתערבים שאני קופץ ? מראש המיגדל המים?

ילד: נראה אותך אמיץ

ילדאחר : קודם תקפוץ מהעמדה, נראה אותך, פחות גבוה.

ילד אחר: אתה קופץ? אתה לא קופץ ?

דוביק: אתה יודע מה , חנן, תביא מיטריה, אני קופץ

חנן: אין לך אומץ

דוביק : לך תביא מיטריה.

מה את הצריך מיטריה ? אין גשם.

נו תביא מטריה, יש פה ערימת חול גדולה, אני קופץ אליה.

חנן מביא מיטריה

אז מה אתה אומר ? אני קופץ ?

הילדים : קפוץ קפוץ. ( תמונה

דוביק קופץ, אי אי, אי הרגליים…אי אי…הרגלים, אי אי

(עובר חבר מבוגר): נו אידיוט, בוא הנה שמענדריק, אני אראה לך , (נותן לו סטירה, תופס אותו באזן ) מה אתה קופץ ? אתה בצנחנים ? חכה שתגדל ! גם את מנוחה, חכי שתגדלי ! צנחנים נהיו לי….

 

ימי הכלניות , הגירסה באנגלית

(בעקבות החייל בצבא הבריטי שחרת את שמו על קיר הצרכניה)

 

I’m Peter Fenton from M.E.F  where am I ? really Its November in Palestine somewhere south to Haifa… who are these funny dressed kids ?

c’mon here, Zevik, wanna  have a chewing gum ?  c’mon here Zevik. he’s a bright kid, but he’s doesnt talk  that much… shy boy, c’mon Zevik…tell me where’s Pinus ? where’s Pinus ? funny name they give these kids…

What can I say ? they dont like us, I wont blame them, no’sir.   yesterday this baby I think her name was Nava, she was sitting on the window waiving her finger and cursing me probably…so bored. Kalaniot thats how they call me,  Kalaniot. whatever that means.

 

there was this fight the other day, nearby Kibbutz, there was a siege and people came marching . people got killed, nasty business , what can I tell… we were looking for these weapons they are hiding for the past 24 hours. Slik, that what we are looking for. they refer to it as Slik… where is the goddamn Sleek?   I only wish to sleep…

tried to look in their rooms. but it’so filthy. they are raising their chickens in the kitchen

Can you believe this ? what a smell !

a chicken in the kitchen, a chicken in the kitchen… a chicken in the kitchenת  if you repeat this as many times…I ‘m sure to fall asleep. so where am I, who am I, is so hot, oh, now I remember, they call this place Hogla,

Hogla, yes, thats the name of this f… place. and here I am, I’m Peter Fenton. . as far as I remember. its 26 November in Palestine… good weather for a November, though, but I’m bored. I’m so bored.

(חורת את שמו על קיר (

(תמונה של החריטה על המסך

 

———————————————————————————————————————————

 

כלניות , הגירסה בעברית :

 

אז הנה אני כאן, פטר פנטון, חייל בצבא הוד מלכותו. אבל איפה אני ? עכשיו נובמבר ואני בפלסטינה, איפשהו דרומית לחיפה… מי זה כל כל הילדים המשונים האלה?

הי זאביק, בוא הנה ילד, רוצה chewing gum  ?

בוא הנה זאביק, ילד מוכשר, מה אני אגיד, לא מדבר יותר מדי…ביישון, בוא הנה זאביק, איפה פינוס ? איפה פינוס ? איזה מין שמות הם נותנים כאן לילדים.

What can I say, הם לא אוהבים אותנו , ואני לא מאשים אותם. no’ sir.

אתמול התינוקת הזו, נאוה אני חושב שקוראים לה, ישבה כאן על החלון ונופפה באצבעה, בטח קיללה אותי או משהו, אני לא יודע , זה היה בעברית…

כלניו, הם קוראים לנו, כלניות, מעניין מה זה כלניות

והיה הקרב הזה, לפני כמה ימים, ליד הקיבוץ. היה מצור ואמשים הגיעו צועדים . אנשים נהרגו, עסק מחורבן, what can I tell. אנחנו מחפשים את הנשק שהם מחביאים כבר 24 שעות. סליק סליק הם קוראים לזה.

where is the goddamn Sleek?   I only wish to sleep…

ניסינו לחפש בחדרים שלהם, אבל זה כל כך מטונף . הם מגדלים את העופות שלהם בתוך המטבח , can yo believe this ?  איזה ריח. a chicken in the kitchen, a chicken in the kitchen… a chicken in the  if Irepeat this as many times…I ‘m sure to fall asleep.

אז איפה אני ? מי אני ? לעזאזל כל כך חם … או כן, אני נזכר. הם קוראים למקום הזה הוגלה.

הוגלה… funny name, isnt it ?

הוגלה, כן, זה השם של המקום המ… הזה . וננה אני, פטר פנטון, זה שמי עד כמה שאני יכול לזכור. זה ה 26 בנובמבר… בפלסטינה. good weather for a November, though,. ומשעמם… כל כך משעמם…

(חורת את שמו על קיר (

(תמונה של החריטה על המסך(that’s it
———————————————————————————————————————————-

 

 

קליפר והדתיות

(משתתפים: מורה בבית הספר וסבא קליפר)

 

-תקשיב קליפר,

-לא אתה תקשיב לי. חבר מורה, אתה יודע מי אני ?

-כן.

-מי אני ?

-אתה סבא קליפר

-כן, סבא קליפר, סבא של מי ?

-סבא של ישי, ופינוס, ותולי פפרקורן…כן, אז זה בעניין הנכד שלי נפתלי

-מה איתו?

– הילד אומר שאמרת לו לבוא בלי כובע לבית הספר, חבר מורה.

-אדון קליפר, הילד לא לומד.

-תקשיב, חבר מורה, אני לא אדון, אני חורש עם סוס ועגלה בחול את  הפרדסים של עמק חפר, אתה יודע לחרוש עם סוס ועגלה ?

-המורה : מה?

-שאלתי אם אתה יודע לחרוש עם סוס ועגלה גבעה של חול ? חבר מורה

-לא,

-אז עד שאתה לא יודע לחרוש עם סוס ועגלה בשיפוע, הנכד שלי יבוא לבית ספר עם כובע, ברור ? אתה אולי סוציאליסט, אבל אני זוכר מאיפה באתי, כי אנחנו יהודי

2 thoughts on “הטקסט של מופע הסיום

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים בכוכבית.