כמי שזוכה לא פעם לראות את המאמצים לנהל את ענייני הכפר במסגרת התקציב האבסורדי אני חש מחוייבות להעלות כאן את מחשבותי בעניין הצעת הועד ליזום תוכנית השקעות עתידיות.
אתחיל בעובדה אחת שאין אף אחד שמערער עליה והיא שהתקציב השנתי של הכפר לא מספיק, ואפילו לא בקושי. בודאי שאין באפשרות הועד לעשות שום מהלך לשיפור איכות חיינו בכוחות עצמו, זה פשוט לא מציאותי.
עוד עובדה מצערת היא שלאף אחד מלבדנו אין אפשרות לשנות את המצב הזה. למרות המיסים הגבוהים שאנחנו משלמים למועצה, הישועה לא תבוא מרופין.
אני מניח שרוב תושבי הכפר בגילי נמצאים פה מרצון ומתוך שאיפה לאיכות חיים גבוהה, מי כמונו יודעים שאיכות החיים שלנו באה עם תג מחיר לא קטן. לא פלא שהרעיון של הטלת מיסים נוספים נתקל בהתנגדות טבעית, אבל…
בכל מקום כבר הורגלנו שהכסף שאנחנו משלמים למדינה אינו מספיק ושכדי לנהל אורח חיים תקין עלינו “להשלים” את החסר כל הזמן, ובגדול.
סכומי הכסף שאנחנו משלימים למערכת החינוך כדי שילדינו יהנו מחינוך סביר במקרה הטוב הם שערוריה. הצורך בקניית ביטוחים משלימים מהקופות כדי להבטיח שלא יזרקו אותנו לכלבים בעת מצוקה מגוחכים, וגם אז רבים מאתנו מרגישים צורך לקנות כיסויים נוספים מעבר להשלמות. לא חסרות עוד דוגמאות רבות של הכניעה שלנו למציאות הזו ואין צורך להוסיף. יתכן שבודדים מאתנו נאבקים בגזרות האלה כדון קישוט בתחנות הרוח, מי יתן והם לא יאלצו להתמודד עם מציאות מרה פרי מלחמתם.
המצב בכפר אינו שונה מהמצבים שתארתי כאן. התקציב לא מספיק, ואין איך לנהל אורח חיים תקין, בטוח ובריא במצב הקיים. הדרך היחידה היא להשלים את החסר עד כמה שזה נשמע ומרגיש מסריח. המשמעות של אי קבלת העובדה הזו היא נכונות לקבל את גזירת איכות החיים המוכתבת לנו. תלונות וטענות כלפי כל בעל תפקיד לא ישנו את העובדה שאם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא ידאג לנו.
המועצה מאפשרת הגדלת תקציבים לועדים רק במסגרת מצ’ינג שבו היא נותנת שקל על כל שקל שאנחנו נותנים, אבל עם גרעון קבוע בתקציב אין אפילו שקל אחד לפיתוח וכך גלגל מסתובב לו.
המהלך שמוביל הועד הוא ככל הנראה היחיד שיש בידנו כרגע כקהילה, נפספס אותו וכולנו נשלם על זה. נאמץ אותו ויש יסוד סביר להניח שדברים טובים יתרחשו פה. ההשקעה הענקית שנעשתה בכפר בזמן הקמת ההרחבה (בעזרת הועד החקלאי) מראה סימני התעייפות ועלינו לדאוג לתקן ולשפר עד כמה שניתן.
הועד הנבחר עושה מאמצים עילאיים לשיפור החיים בכפר אולם בלי הכלים הפינאנסים גם הם משולים בעיני לדון קישוט. אין שום דרך, ובודאי שאין זמן להקים ועדות משנה עם מערכות בקרה שיפקחו על מה שעושה הועד עם כספי המיסים המדוברים, בגלל זה הם נבחרו לתקופה מוגבלת, וניתן להחליף אותם במידה ולא נהייה מרוצים מהתנהלותם.
שלא כמו מנהיגי המדינה שמקבלים משכורות שמנות כדי לבזבז את כספינו הועד פועל בהתנדבות. כל רעיון להצר את מהלכיו ולהגביל אותם חותר תחת טובת הציבור. כל מי שדואג כל כך מה יעשו עם כספי מיסיו יתקבל בשמחה כיועץ בהתנדבות, ותרומתו תתקבל בברכה.
לסיכום, מי שלא יבוא ויצביע בעד לקיחת אחריות על חיינו כקהילה, ואין לו פתרון אחר שהוא מוכן לבוא וליישם בהתנדבות, אין, ולא תהייה לו זכות להתלונן על מחסור ומצוקה. ואם יירבו אנשים כאלה בכפר והועד לא יזכה לגיבוי מטעם הציבור אז זה פשוט יהיה עצוב.
דיויד
דיויד,
כאשר מדובר בגביית תשלומים “וולנטרים” אשר אינם מגובים במסגרת חוקי עזר מוניציפלים כאלה או אחרים אין מקום להתנהלות אמוציונלית.
נדרשת שקיפות מלאה,תכנון ו ב ק ר ה!
אין מקום לפעול בלחץ ולגבות כסף באופן מיידי מבלי שגובשה תוכנית מסודרת לטווח ארוך.
רבים מתושבי הכפר מודעים למצוקת התקציב ואני בטוח שבמידה ותוצג תוכנית מפורטת כפועל יוצא של הפתרון לבעייה רבים מהם גם יתמכו במהלך.
שגיא
הי שגיא
באופן עקרוני אני מסכים איתך לחלוטין, והגישה שאתה מציע היא בריאה במערכת עיסקית שעובדת באופן תקין, אבל פה מדובר במנהל קהילתי ולא עסק. להבנתי התשלום המדובר הוא לא וולונטרי מכוון שהוא מקבל תוקף חוקי ברגע שהאסיפה מאמצת אותו בהצבעה. הדבר היחיד שוולונטרי פה באמת זה הרצון שלנו לשפר את איכות חיינו. מנהיגים ציבוריים נבחרים לא מתבקשים לאשר את מהלכיהם אחרי שנבחרו לתפקיד כי לשם כך הם נבחרו, זה כל הרעיון. אם היה צריך כל נושא להביא לאישור מבוקר לא היה קורא כלום בשום מקום. כל זאת נכון שבעתיים כשמדובר בגוף שמשרת את הציבור בהתנדבות. אם לא היו מתגלים אותם מתנדבים אזי חיינו היו מנוהלים ישירות מרופין.
על כן אני חושב שההצעה שלך לייצר וועדות ולמנות מבקרים שיבדקו כל תוכנית לגופה לפני שאפשר יהיה לעשות משהו היא מתכון מובטח לקיבוע הסטטוס קוו. אני לא רואה שורה של אנשים מחכים לבצע משימות כאלה בהתנדבות ואם צריך לשלם להם אז אין מאיפה.
כשתשווה את מה שמשלמים (באופן וולונטרי כמו שקראת לזה) תושבי ישובים אחרים בעמק תגלה שחגלה במקום לא טוב בסוף.
כדאי לתכנן את ההצבעה עצמה
1. בקהל יהיו תושבים ללא זכות הצבעה
2. על המצביעים יופעלו לחצים חברתיים בעד / נגד
על מנת שמי שרשאי להצביע יוכל להצביע לפי צו מצפונו ללא תלות, אני מציע לקיים הצבעה מסודרת מאחורי פרגוד ולהכין רשימה שמית מבוקרת
דיוויד, אני מסכים עם חלק מהדברים, אך אם מביאים נושאים לאישור מבוקר ולא קורה איתם כלום, אולי זה רצון התושבים שבאמת לא יקרה כלום בנושאים אלה? סך הכול זקוק רוב לקבלת החלטה, זה לא כמו הממשלה הנוכחית שחבר כנסת אחד מפיל הצבעה.
הצבעות מרובות ויכולת בחירה אישית זה העתיד של הדמוקרטיה ואם היא הייתה קיימת טכנולוגית בארץ אז היא הייתה מיושמת אפילו עבור ההחלטות הפעוטות.
אנחנו מושב קטן, אני לא רואה בעיה בהבאת הרבה נושאים להצבעה באופן סדיר לאלה שרוצים לקחת חלק בעתיד המושב ולא רק לבחור מישהו שיעשה זאת עבורם וללכת לישון.
לי אישית אין בעיה שאלה שרוצים לתת את כח ההצבעה שלהם ייתנו לנבחרים שלהם את ייפוי הכח להצביע עבורם.
נושא למחשבה,
רוי
אני קול של אזרח קטן, בעל נטיה לתמימות ואמון באחרים.
התגובה האמוציונלית הראשונית שלי לרעיון היא: “איזה יופי שיש מי שרוצים לתרום, ולוקחים את העניינים לידיים – כמובן אתן את חלקי.”
ואז אני מתחיל לשמוע קולות, ולהבין שאני באמת תמים. אולי. כנראה.
שיש שני סוגי אוכלוסיה בחגלה (מלבד שוכרי הבתים). שהאינטרסים של הקבוצות הם לא תמיד משותפים. לפעמים כן. ללפעמים מנוגדים. נכון, אלו שכני וידידי. ועדיין, כלכלית קורה שהאינטרס מנוגד. ואני שומע קולות שמסבירים לי שאני נמצא בצד שהוא אולי מנוצל במידה מסוימת. נפגע במידה מסוימת.
ואני תוהה… האם כל כך קשה לפעול בשקיפות מלאה?
מדוע לא יהיה כל מסמך כלכלי וכל גרוש שיוצא מכיסי התושבים ומשם להוצאות הקהילתיות – רשום בקובץ סרוק דיגיטלית כולל קבלות והסברים?
(וחשוף לעיני כל דורש).
אני מודה, אני בור בעניינים האלו.
ודווקא לכן אני לא רוצה לפעול בעיוורון.