שמחות קטנות-

התקשרתי לגדעון לשאול אותו קצת שאלות על חוגלה לעבודת השורשים של ביתי, עפרי (כידוע, ההורים עושים את העבודה והילדים קצת עוזרים…). גדעון ענה לי בשמחה והוא כמובן, כבן המקום בקיא בכל סיפוריי הישוב מהעבר ומהווה.
טפסתי טרמפ על השיחה ושאלתי אותו גם על השמחות הקטנות שלו. דווקא לא אילו הקשורות לעבודתו הציבורית במושב, אלא יותר מהמקום האישי, הפרטי של הגדעון העושה לביתו ולעצמו. גם כאן הוא לא התבלבל והשיב לי בשמחה:

“על הבוקר אני מביא לאישתי כוס קפה למיטה. כך אני משמח אותה ואותי. ביום שבת- מתחלפים בתפקידים..
אני צועד לעבודה, בדרך כלל בשמחה ונהנה, לצד השחיקה המצטברת, להזיז דברים, לפגוש אנשים ומשתדל מידי פעם גם לתפוס אנשים לשיחות קצת יותר אישית וגלויות.
במסגרת עבודתי אני הולך להרצאות, בכדיי להישאר בעינינים וגם זה מענין ומעשיר.
לי ולאישתי יש מנוי להצגות בחדרה ואנחנו מטיילים בטיוליי המועצה המגוונים.
אני אוהב לפתור תשבצים ולשוטט באינטרנט. בעיקר, אני סבא במשרה מלאה ויש מי שיאמר- “יותר מידי סבא”. ובשבילי זה עדיין לא מספיק. אני מוציא את הנכדים מבתיי הספר ומשתדל, באמת להיענות לכל בקשת עזרה של בנותיי. הרחוקה והקרובה כאחת. אם אני לא רואה את נכדיי יותר מיומיים- אני כבר מתגעגע .אחד הנכדים אמר השבוע לאימו- “הלוואי שסבא וסבתא יחיו עד מאה ועשרים!”.

גם אני מאחלת לגדעון שיחייה עד מאה ועשרים , עם הרבה רוח עשייה, חיוניות, בריאות ונכונות אמית לשפר ולהיטיב.
שמור על השמחות הקטנות, ש”יתדלקו” אותך להמשיך באותו המרץ!

להתראות (גם) בשמחות-
אורלי

נ.ב. למי שלא ראה את הראיון של גדעון על פרויקט החותם מסוף 2010 מוזמן לצפות בו בקישוא הזה https://moshavhogla.com/archives/2801